משנה: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ הֵילָךְ אִיסָּר זֶה בְּעֶשְׂרִים תְּאֵינִים שֶׁאָבוֹר לִי בּוֹרֵר וְאוֹכֵל. בְּאֶשְׁכּוֹל שֶׁאָבוֹר לִי מְגַרְגֵּר וְאוֹכֵל. בְּרִימּוֹן שֶׁאָבוֹר לִי פּוֹרֵט וְאוֹכֵל. בַּאֲבַטִּיחַ שֶׁאָבוֹר לִי סוֹפֵת וְאוֹכֵל. אֲבָל אִם אֲמַר לוֹ בְּעֶשְׂרִים תְּאֵינִים אֵילּוּ בִּשְׁנֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת אֶילּוּ בִּשְׁנֵי רִימּוֹנִים אֵילּוּ בִּשְׁנֵי אֲבַטִּיחִים אֵילּוּ אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר מִפְּנֵי שֶׁקָּנָה בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לִקְצוֹת בִּתְאֵינִים אָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל תְּאֵינִים הוּא אוֹכֵל וּפָטוּר. עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל אֲנִי וּבְנִי אוֹ שֶׁיֹּאכַל בְּנִי בִשְׂכָרִי הוּא אוֹכֵל וּפָטוּר וּבְנוֹ אוֹכֵל וְחַייָב. עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל בִּשְׁעַת הַקְּצִיעָה וּלְאַחַר הַקְּצִיעָה. בִּשְׁעַת הַקְּצִיעָה אוֹכֵל וּפָטוּר לְאַחַר הַקְּצִיעָה אוֹכֵל וְחַייָב שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה. זֶה הַכְּלָל הָאוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה פָּטוּר וּשְׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה חַייָב. הָיָה עוֹשֶׂה בַּלְּבָסִים לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע. בִּבְנוֹת שֶׁבַע לֹא יֹאכַל בַּלְּבָסִים. אֲבָל מוֹנֵעַ הוּא אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל. הַמַּחֲלִיף עִם חֲבֵירוֹ זֶה לוֹכַל וְזֶה לוֹכַל. זֶה לִקְצוֹת וְזֶה לִקְצוֹת. זֶה לוֹכַל וְזֶה לִקְצוֹת חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַמַּחֲלִיף לוֹכַל חַייָב וְלִקְצוֹת פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי יהודה אומר המחליף לאכול חייב ולקצות פטור. משוס דמקחאינו קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו הלכך אם החליפו שניהם לאכילה אז הוי המקח בדבר שנגמר מלאכתו ושניהן חייבין במעשרות ואם החליפו שניהן לקצות שניהם פטורין ויכולין לאכול אכילת עראי שהקציעות לא נגמר מלאכתן ואין המקח קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו ואם החליפו זה לאכול וזה לקצות אותו שלקח לאכילה חייב לעשר לפי שהוא דבר שנגמר מלאכתו ואותו שלקח כדי להקצות לא נקבע למעשר ואוכל אכילת עראי ופטור והלכה כר' יהודה:
זה לקצות וזה לקצות. תעסוק אתה בקציעות שלי ואני עושה בקציעות שלך. זה לאכול וזה לקצות. קח לך תאנים שלי לאכילה ותן לי משלך להקצותן ולעשות מהן קציעות חייב בכולן במעשרות מפני שהוא כמכר וקובע למעשרות:
המחליף עם חבירו זה לאכול וזה לאכול. אכול אתה בתאנים שלי ואני אוכל בשלך:
לא יאכל וכו'. דלא זיכתה לו התורה אלא במין שהוא עושה בו ולא יאכל ממין אחר עד שיעשר:
אבל מונע וכו'. יכול הפועל למנוע א''ע שלא לאכול מן הרעות עד שהוא מגיע למקום היפות ועושה בהן ואוכל מן היפות מה שהיה לו לאכול מן הרעות:
מתני' השוכר את הפועל לקצות בתאנים. לחתוך ולקצות אותן במקצועות או לשטחן כדי לייבשן ונקראות קציעות ודין הפועל שאוכל מן התורה בעושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמר מלאכתו כדתנן בפ' השוכר את הפועלים לפיכך אוכל הוא ופטור מן המעשר ולא הוי כמקח דהרי מן התורה יש לו לאכול:
על מנת שאוכל אני ובני. הוא אוכל ופטור אבל בנו דאוכל בתנאי הוי כמקח וכן אם אמר שיאכל בנו בשכרו וחייב במעשר:
בשעת הקציעה. דאז אוכל מן התורה פטור ולאחר הקציעה שאינו אוכל מן התורה אלא בתנאי מקח הוא וחייב במעשר:
גמ' למה דקתני על מנת. הא בלא''ה אוכל מן התורה בשעת הקציעה ומשני ר' אבין דלכן היא צריכה שאפי' א''ל על מנת ומיחזי כתנאי אפ''ה פטור משום דבלאו הכי אוכל הוא מן התורה:
מתני' היה עושה בלבסים. מין תאנים הגרועים:
בנות שבע. הן תאנים הלבנים וטובים:
חֲבֵרַייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי יוּדָה אֶת רִבִּי מֵאִיר אֵין אַתְּ מוֹדֶה לִי בְּנוֹתֵֵן לִבְנוֹ שֶׁהוּא פָטוּר. מַה לִי הַלּוֹקֵט וְנוֹתֵן לִבְנוֹ מַה לִי הַלּוֹקֵט וְנוֹתֵן לְאַחֵר. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי מַה חֲמִית מֵימַר בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ. אוֹ נֵימַר בְּלוֹקֵט וְאוֹכֵל. אָמַר רִבִּי מָנָא לֵית כָּאן בְּלוֹקֵט וְאוֹכֵל אֶלָּא בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ. מִן הָדָא גִּינַּת וְורָדִין. אִית לָךְ מֵימַר גִּינַּת וְורָדִין בְּלוֹקֵט וְאוֹכֵל לֹא בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ. אַף הָכָא בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ דוּ אָמַר לֵיהּ אִין אַתְּ עֲלִיל אַתְּ מְקַלְקֵּל וְורָדֶיהָ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל הֲוָויָה דְּרִבִּי מָנָא 11a כַּרְמָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גְפָנִים הֲרֵי זֶה מָכוּר שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמוֹ. פַּרְדֵיסָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אִילָנוֹת הֲרֵי זֶה מָכוּר שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כרמא אני מוכר לך וכו'. תוספתא היא בפ''ו דב''ב אלמא דאפי' לענין מכר אמרינן שלא מכר לו אלא שמו א''כ ה''ה נמי דהאי גינת וורדים מנא ליה לר' מנא דהיו בה וורדים להכריח דמסתמא היה שם בעל הגינה לוקט ונותן כדי שלא יהו הנכנסין מקלקלין את הוורדים אימא לך דלא היו בה וורדים כלל אלא כך היתה נקראת בשמה וא''כ מצינו לומר דאף בלוקט ואוכל פליג ר''מ ור' יהודה מביא ראיה מהאי גינת וורדים דלא הופרש ממנה מעשרות מעולם משום שהיו לוקטין אחת אחת ואוכלין:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מְגַרְגֵּר אַחַת אַחַת וְהוֹלֵךְ וְאוֹכֵל. אָמַר לוֹ רִבִּי חִייָה בַר וָוא וְכֵן רִבִּי עֲבִיד. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אֲבַטִּיחַ שֶׁסָּפַת בּוֹ אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא קְנָייוֹ. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי אַף בְּרִמּוֹן כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
תני בשם ר' יוסי. דפליג אמתני' באבטיח וס''ל דאם ספת בו אפי' כל שהו קנייו והוי מקח לקבוע למעשר ור' יונה בעי אם אף ברמון דפליג ר' יוסי דברייתא או דילמא מודה דפורט גרגר גרגר ואוכל:
ר' יוסי בשם ר' יוחנן. על הא דקתני במתני' באשכול שאבור לי מגרגר ואוכל ומפרש לה מגרגר אחת אחת מהענבים והולך ואוכל ולאפוקי שלא יקצוץ את האשכול כולו דאז חייב לעשר:
לָמָּה לִי עַל מְנָת אֲפִילוּ שֶׁלֹּא עַל מְנָת. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי שַׁמַּי לָכֵן צְרִיכָה אֲפִילוּ אָמַר לוֹ עַל מְנָת.
תַּמָּן תַּנִּינָן הָיָה עוֹשֶׂה בְּיָדָיו אֲבָל לֹא בְּרַגְלָיו. בְּרַגְלָיו אֲבָל לֹא בְּיָדָיו אֲפִילוּ עַל כְּתֵיפוֹ הֲרֵי זֶה יֹאכַל. וְתַנֵּי כֵן בְּיָדָיו אוֹגֵד בְּרַגְלָיו מְקַמֵּץ. אֲפִילוּ עַל כְּתֵיפוֹ טוֹעֵן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּבְגוּפוֹ כְּדַייִשׁ מַה דַייִשׁ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּבְגוּפוֹ אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּבְגוּפוֹ. דַּייִשׁ מַה דַייִשׁ מְיוּחָד שֶׁהוּא בְּתָלוּשׁ אַף כָּל שֶׁהוּא בְּתָלוּשׁ. יָצָא הַמְנַכֵּשׁ בְּשׁוּם וּבִבְצָלִים וְהַמְסַמֵּךְ בִּגְפָנִים וְהָעוֹדֵר תַּחַת הַזֵּיתִים. דַּייִשׁ מַה דַייִשׁ מְיוּחָד שֶׁגִּידּוּלָיו מִן הָאָרֶץ אַף כָּל דָּבָר שֶׁגִּידּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. יָצָא הַחוֹלֵב וְהַמְגַבֵּן וְהַמְחַבֵּץ. דַּייַשׁ מַה דַייִשׁ מְיוּחָד דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ אַף כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. יָצָא הַבָּדֵיל בִּתְמָרִים וְהַמְפָרֵד בִּגְרוֹגְרוֹת וְהַיַּיִן מִשֶׁיִּקְפֶּה וְהַשֶּׁמֶן מִשֶּׁיֵּרֵד לְעוּקָה. דַּייִשׁ מַה דַייִשׁ מְיוּחָד שֶׁלֹּא בָּא לְזִיקַת הַמַּעְשְׂרוֹת. אַף כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְזִיקַת הַמַּעְשְׂרוֹת. יָצָא הַלָּשׁ וְהַמְקַטֵּף וְהָאוֹפֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
דייש מה דייש מיוחד שלא בא לזיקת המעשרות. ועוד ילפינן מדיש שמיוחד שלא בא לזיקת מעשרות כלומר לשום זיקה שהוא קרוי בשם תרומה ומעשר והיינו חלה דקרויה תרומה אף כל וכו' יצא הלש וכו' שכבר באו לזיקה של תרומה שנגמר מלאכתן לחלה:
דייש. ברייתא אחריתא היא וככ''ע אתיא דילפינן מדייש שהוא מיוחד שהוא בתלוש אף כל וכו' כדפרשינן התם דדריש מדלא כתיב לא תדוש בחסימה וכתיב לא תחסום שור בדישו שור דכתב רחמנא למה לי לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם מה נחסם שהוא שור אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה אף חוסם שהוא אדם אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה ומה חוסם אוכל במחובר בשעת גמר מלאכה אף נחסם וילפינן עוד מדיש מה דיש מיוחד שהוא דבר מגידולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל וכו' יצא המנכש בשום ובבצלים שמסיר הקטנים שאינם גדילים עוד לעולם מבין האחרים להרחיב מקום להגדולים וכן המסמך בגפנים בקנים והעודר שהוא חופר תחת הזיתים שכל אלו אינם גמר מלאכה ויצא החולב וכו' שאינן גידולי קרקע ויצא הבודל בתמרים וכו' שהן מחוברין יחד ובודלן ומפרידן זה מזה והיין וכו' שכל אלו כבר נגמר מלאכתן למעשר:
ר' יוסי ב''ר יהודה אומר וכו' כדיש. דכתיב גבי שור הנחסם ואיתקש חוסם לנחסם גם לענין זה מה דייש שהשור הוא עושה בידיו וברגליו ובגופו אף כל וכו':
אפי' על כתיפו. כגון שהוא טוען ואינו מזיז ממקומו:
ותני כן. בתוספתא דב''מ פ''ח שמפרש היכי דמי בידו כגון אוגד ברגליו מסמיך. והתם גריס מקמץ והיינו הך שהוא דוחק ברגליו וסומך בענין המלאכה:
היה עושה. הפועל בידו כו'. אפי' הוא טוען על כתיפו. ואינו מזיז ידיו ורגליו ה''ז יאכל:
תמן תנינן. בפ' השוכר את הפועלים והובאה שם מקצת מהסוגיא בהלכה ב':
תַּמָּן תַּנִּינָן הָיָה עוֹשֶׂה בִּתְאֵינִים לֹא יֹאכַל בַּעֲנָבִים. בַּעֲנָבִים לֹא יֹאכַל בִּתְאֵינִים. וְתַנֵּי עֲלָהּ הָיָה עוֹשֶׂה בְּיִיחוּר זֶה לֹא יֹאכַל בְּיִיחוּר אַחֵר. וְתַנִּינָן הָיָה עוֹשֶׂה בִּכְלוֹסִין לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע. בִּבְנוֹת שֶׁבַע לֹא יֹאכַל בִּכְלוֹסִין לֹא כֵן צְרִיכָה אֲפִילוּ שְׁתֵּיהֶן בְּיִיחוּר אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
לא כן צריכה. כלומר דמשני דלעולם אית לי' לתנא דידן להאי דתני בברייתא ולא צריכה אלא לכן דאפי' בשתיהן בייחור אחד הן דלפעמים משכחת לה שאף בייחור אחד גדלין רעות ויפות וקמ''ל דאפי' כן הואיל ושני מינים הן אם עושה בזה לא יאכל במין האחר:
גמ' תמן תנינן. בפ' השוכר את הפועלים היה עושה וכו' ותני עלה דאפי' אם היה עושה ביחור זה לא יאכל ביחור אחר ותנינן היה עושה בלבסים וכו' ודייקא עלה דמי נימא דתנא דמתני' דידן לא ס''ל כהאי תנא דברייתא דקס''ד דלבסים ובנות שבע מסתמא לאו בייחור אחד הן גדלין ואי דס''ל דאפי' מייחור זה לא יאכל בייחור אחר מאי איריא לבסים ובנות שבע תיפוק לי' דמייחור לייחור הוא:
לֹא צְרִיכָא הָאוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה יְהֵא חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הַתּוֹרָה פָֽטְרָה אוֹתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
לא צריכא האוכל מן התורה יהא חייב. אמתני' קא מהדר דתני האוכל מן התורה פטור ופריך דאדרבה דלא צריכה אלא שיהא חייב במעשר דמכיון דאכילתו מן התורה הוי קביעות למעשר אמר ר' יונה דלא היא לפי שהתורה זיכתה לו לאכול ופטרה אותו מן המעשר:
מִכָּן אָֽמְרוּ קוֹצֵץ הוּא אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת. אֲבָל אֵינוֹ קוֹצֵץ לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטָנִים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַקְּטָנִים וְלֹא עַל יְדֵי בְהֶמְתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת.
Pnei Moshe (non traduit)
מכאן אמרו וכו'. דהואיל ופועל אוכל מן התורה יכול הוא לקצוץ ולהתנות עם הבעל הבית ליטול דמים ולא יאכל ודוקא בשביל עצמו ובשביל בניו ועבדיו הגדולים ואשתו דיש בהן דעת וידעי ומחלי אבל אינו קוצץ וכו' מפני שאין בהן דעת ופועל מדזכתה לו התורה הוא אוכל ולית ליה למרייהו זכיה באכילתן:
כְּתִיב לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ. אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר בְּתָלוּשׁ וְאָדָם בִּמְחוּבָּר אָדָם מַהוּ שֶׁיֹּאכַל בְּתָלוּשׁ. מַה אִם הַשּׁוֹר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בִּמְחוּבָּר הֲרֵי הוּא אוֹכֵל בְּתָלוּשׁ. אָדָם שֶׁהוּא אוֹכֵל בִּמְחוּבָּר אֵינוֹ דִין שֶׁיֹּאכַל בְּתָלוּשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ. שׁוֹר בְּלֹא תַחְסוֹם וְאֵין אָדָם בְּלֹא תַחְסוֹם. שׁוֹר מַהוּ שֶׁיֹּאכַל בִּמְחוּבָּר. מַה אָדָם שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בְּתָלוּשׁ אוֹכֵל בִּמְחוּבָּר שׁוֹר שֶׁהוּא אוֹכֵל בְּתָלוּשׁ אֵינוֹ דִין שֶׁיֹּאכַל בִּמְחוּבָּר. אוֹ מַה כָּאן בְּלֹא תַחְסוֹם אַף כָּאן בְּלֹא תַחְסוֹם. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ. בְּדִישׁוֹ אֵין אַתְּ חוֹסְמוֹ. אֲבָל חוֹסְמוֹ אַתְּ בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע.
Pnei Moshe (non traduit)
או מה כאן. בתלוש עובר בלא תחסום אף כאן במחובר בלא תחסום ת''ל וכו' מדישו קדריש דמכיון דילפינן דגם שור אוכל במחובר בדישו למה לי אלא למעוטי במחובר לקרקע דאינו עובר בלא תחסום:
שור מהו שיאכל במחובר. וקאמר ק''ו מה אדם וכו' דלא מצינו כתיב בהדיא דאוכל בתלוש אלא מק''ו הוא דנפקא לן שור דמצינו בהדיא שאוכל בתלוש אינו דין וכו':
ת''ל לא תחסום שור בדישו. כלומר מה ת''ל שור דוקא הרי אדם ג''כ אוכל הוא בתלוש מק''ו אלא ללמד שור עובר הוא עליו בלא תחסום ואין עובר על אדם בלא תחסום אם מונע הבעה''ב את הפועל מלאכול אינו עובר בלאו:
אדם מהו שיאכל בתלוש. וקאמר ק''ו מה אם השור שאינו אוכל במחובר כלומר דלא מצינו כתוב בהדיא דאוכל במחובר הרי הוא אוכל בתלוש וכו':
כתיב לא תחסום שור בדישו. וזהו דבר תלוש ובאדם מצינו כתוב בהדיא במחובר כי תבא בכרם רעך וגו' כי תבא בקמת רעך וגו' אין לי אלא שור בתלוש ואדם במחובר דהכי כתיב:
כְּתִיב כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ. יָכוֹל בִּשְׁאָר כָּל אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. תַּלְמוּד לוֹמַר וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ. אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהָנִיף וְאֵי זֶה זֶה זֶה הַפּוֹעֵל. 11b אִיסִּי בֶּן עֲקַבְיָה אוֹמֵר בִּשְׁאָר כָּל אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף מִכָּאן שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לֶאֱכוֹל אֶלָּא בִּשְׁעַת הַנָּפַת מַגָּל. תַּנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר עַד אֵיכָן דִּקְדְּקָה הַתּוֹרָה בְגֶזֶל שֶׁצְּרִיכָה לָדוּן בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ עַד כְּדֵי הַנָּפַת מַגָּל כֵּן גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁלֹּא חָרַב דּוֹר הַמַּבּוּל אֶלָּא עַד מִפְּנֵי הַגֶּזֶל. וּפוֹעֵל עוֹשֶׂה בִּמְלַאכְתּוֹ וְאוֹכֵל וּפָטוּר מִן הַגֶּזֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
ופועל וכו'. זהו סיום למה שאמר גדולה מלאכה כלומר שהרי אתה רואה דעם כל זה התירה התורה לפועל לאכול ופטור מן הגזל מפני שהוא עושה במלאכתו וא''כ כמה גדולה מלאכה:
עד היכן דיקדקה התורה בגזל שצריכה לדון בין אדם לחבירו בתוך כן עד כדי הנפת המגל שלא חרב דור המבול אלא עד מפני הגזל גדולה מלאכה שפועל עושה במלאכתו ואוכל ופטור מן הגזל. כך נראה שצ''ל בברייתא כסדר הזה ונתחלפו מקצת תיבות בדפוס. ומ''מ היינו הך אף כמו שהוא לפנינו. בא וראה עד היכן דקדקה התורה בגזל שצריך לדון בין אדם לחבירו שהקפידה התורה שלא לאכול מדבר של חבירו עד כדי שעת הנפת המגל. בתוך כך גדולה מלאכה. כלומר דמתוך כך אתה למד ג''כ כמה גדולה מלאכה וחוזר עוד למה שהתחיל לדרוש דאתה רואה שלא חרב דור המבול ולא נחתם גזר דינם על שאר עבירות אלא עד מפני הגזל:
איסי בן עקביא אומר. דהכתוב כמשמעו ובשאר כל אדם הוא מדבר וחרמש לא תניף בא ללמד שאין לו רשות לכל אדם לאכול מקמת חבירו אלא בשעת הנפת מגל וה''ק קרא לא תניף אתה החרמש לקצור מקודם שמניפין המגל שהוא החרמש לצורך הבעל הקמה:
כתיב כי תבוא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך יכול כו' ת''ל וחרמש לא תניף על קמת רעך את שיש לו רשות להניף. כגון פועל שיש לו רשות להניף בשביל הבעל הבית ובו הכתוב מדבר דצוותה התורה שלא יניף לצורך עצמו בשעה שהוא מניף לצורך בעה''ב שלא יבטל ממלאכת הבעל הבית אלא אחר שגמר הקצירה בשביל הבעה''ב אז הוא אוכל וזהו ששנינו שם וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה כלומר מן התורה לאחר שיגמר עבודתו יכול הוא לישב ולאכול אבל משום השב אבידה לבעלים שלא יפסיק ממלאכתו וישב לאכול אמרו פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source